הרבה זמן לא בקרנו בהרצליה, ולא בכדי. ההדר ההרצליאני, שלכאורה מלווה את העיר הזו, נעלם ממנה זה מכבר, בדיוק כמו זה הז'בוטינסקאי ממצודת זאב בירושלים. מסעדות אינספור, חלקן זהרו בעברן הרחוק, אך רובן מוסדות שאפילו ההסתדרות החדשה של עיני, נראית לידן כמו משהו מתחדש. לא נעליב אף אחת באופן אישי, אבל בתור מי שבילה בהרצליה, בשנות התשעים, במסעדותיה החדשניות, אני לא יכול שלא להיות מאוכזב מהרמה הירודה של מוסדות פאר, שלא לדבר על התרבותן של מסעדות המונים שמעבר ליח"צנות לא ממש עומדים בסטדנרטים תל אביביים. אז נכון, 'שגב' שם, ויש עוד כמה מקומות נחמדים, אבל ארוחת בוקר שבאמת שווה לצאת בשבילה מתל אביב, או אפילו שווה לעצור ולא להמשיך להדרדר על דרך נמיר דרומה בכדי להיעצר בנמל, בן יהודה או אחד העם?
בשנים האחרונות החלה פריחה של בתי קפה וביסטרואים בשכונות של הרצליה, ולאו דווקא באיזור התעשיה שלה. 'שביבא' בשכונת שביב ('יד התשעה') זוכה לביקורות חיוביות, אבל אותה נבחן דווקא לעסקית צהריים שנכנסה לאחרונה לתפריט. הפעם בחרנו לבקר ב'הרצליה הירוקה' במקום שנקרא 'נחלת בנימין'. כפי אפשר לדמיין, ולחוש מהפתיחה של הפוסט, הציפיות היו גבוהות בערך כמו מהפריימריס בליכוד. למרות זאת, כבר בכניסה יש תחושה של ביסטרו תל אביבי מוקפד, עם כל הגינונים. השירות מהיר ומיידי, ואחרי שאנחנו מושבים, התפריטים מגיעים בזריזות ומיד השאלה 'מה תשתו'. יפה מאוד, ואפילו סוחטים במקום, אז בכלל התחילו טוב.
תפריט ארוחת הבוקר – מקצועי וחביב, אבל מצאנו רק שני דברים שיכולים לעניין אותנו. ביצים עלומות על טוסט עם איולי-שום ותרד חלוט (38 ש"ח) ושקשוקה עם נקניקיות (50 ש"ח), אחרי שוידאנו שני דברים. הראשון, שהשקשוקה אכן שווה וכך הבטיחו לנו. הדבר השני היה להבין את טיבן של הנקניקיות. ניסינו לעקוץ ונעקצנו בחזרה, באמירה ש'הן לא תעשייתיות ולא מסחריות'. כשניסינו להבין קצת יותר לעומק הבנו שיש מישהו שמכין עבורם את הנקניקיות במיוחד, וגם זה בהחלט מעודד ומשמח. נתחיל בטוסטים, שהיו פרוסות חלה עבות, שעליהן הונחו ביצים עלומות טובות מאוד. למרות שהחלבון היה מקומט, כמו הרשימה של קדימה, לאחר שרוב העכברים כבר ברחו מהספינה. המרקם של האיולי היה טוב, והטעם עדין יחסית. התרד נחלט כראוי, ובכלל למרות חוסר האטרקטיביות של לחם עם ביצים, מסתבר שדברים קטנים יכולים להפתיע.
השקשוקה היתה אפילו מעבר למצופה. רוטב סמיך, עשיר, מבעבע ומתובל כהלכה. הביצים היו עשויות במדויק ונתחי הנקניקיות אכן הצדיקו את מיקור החוץ. הדבר היחיד שלא הבנתי הוא – מדוע מגדירים אותה פיקנטית? אם פלפל שחור הינו אינדיקציה לפיקנטיות, אז יש מקום לעדכן קצת את המינוחים. סלט פשוט וטרי ליווה את השקשוקה וגם חלה פשוטה שמתאימה לאירוע.
ויטרינת הקינוחים של המקום, הכריחה אותנו לבדוק כמה דברים (קטנים, באמת קטנים). 'עוגת ביסקוויטים ביתית' (28 ש"ח) היתה הקלאסיקה של המשפט 'טעם של פעם'. שכבות ביסקוויטים פשוטים ורטובים, עם מוס שמנת אוורירי ומתוק ביניהם, ושכבת שוקולד דקה מעל. פסים לא ברורים ומרושלים של רוטב לבן נמרחו מעל ומהצד, והטעם, יותר טוב מפעם. כדי לחזור לעתיד, נגענו בשתי אצבעות שוקולד מיוחדות (8 ש"ח לאצבע), שהזכירו את האצבעות של דיקסי. למרות שלאצבעות עצמן היה טעם טוב, הניסיון להעלות את דיקסי על ראש שמחתנו היה מיותר. כבר במגע הסכין הראשון, הבנו שזה לא, ועוד בטרם דבקה הלשון לחיכנו, זכרנו גם זכרנו.
לסיכום, נחלת בנימין בהרצליה עמדה בהבטחה. איכות חומרי גלם ועשייה מקצועית, יחד עם שירות מדויק מספקים בהחלט חוויה עירונית מתקדמת. מי היה מאמין שצריך להיכנס לשכונות בהרצליה בשביל לממש את החזון. שיקום שכונות גורמה.
נחלת בנימין ,
בני בנימין 10, הרצליה
שישי קולינרי 