חוזרים לדרורים / 'פיטר הומל' קצביה ומעדניה

חנוכה הוא אכן חג של ניסים. לגבי הימים ההם אני לא ממש יכול לספר, אבל אני פה בשביל הזמן הזה. אז קצת לפני החג, כשמסיבות החנוכה בגני הילדים מתחילות להיערך (מעשה כשפים, כל המסיבות נערכות בימי שישי), מבעד לטיגון הסופגניות, אתה מריח מיד איך נעלמה לך ארוחת הבוקר המסורתית. הפעם, המסיבה התחילה מוקדם, אז אחרי הטקסים והדלקת הנרות הפיקטיבית, נדדנו למקום קרוב בכדי להספיק לחזור הביתה בשלום. המקום אמנם קרוב, אבל תורים מטורפים עשו אותו רחוק יותר מהסיכוי של קדימה להיכנס שוב לכנסת, אז חיפשנו משהו אחר. בזמנו, כשביקרנו בקפה טיטי, הבחנו במעדניה וקצביה סמוכה, שמאז הספיקה להיות גם מעדנית הבית של השותף לחגיגות. החלטנו שנשב שם ונעביר את הזמן עד שנצטרך לחזור. "פיטר המל", הוא שף לשעבר שהחליט לפתוח קצביה ומעדניה. מחוץ למעדניה עומד לו גריל פחמים אמיתי וגדול, וכך מתאפשר לך לבחור נתחים שונים מהמעדניה, לצאת החוצה ולקבלם עשויים במידה הרצויה, וללא תוספת תשלום. ניסים, אמרנו?

חניית הקניון עמוסה לעייפה, ולא פשוט כלל למצוא מקום בשישי לפני הצהריים. לא פלא הדבר, שמעבר לקפה טיטי, ישנה גם גלידת הגורמה, "וניליה", שהיא ללא ספק אחת הטובות בארץ, ועכשיו גם מעדניה/קצביה שמעודדת הגירה נוספת לאיזור. במעדניה עצמה, המעוצבת כנקניק ארוך, עם ויטרינה שמראה את כלל האפשרויות העומדות בפנינו, יש מספיק מקום. אין תפריט כמובן, ואין שירותים, ולנו כאמור לא היה הרבה זמן, אז החלטנו להתחיל עם קצת 'אנטיפסטי' מהויטרינה. מדובר בעצם על מגוון ירקות מיניאטוריים, ממולאים בגבינת שמנת טובה עם שום ושמיר (44 ש"ח). הגיעו פלפלונים בצבעים – אדומים, ירוקים, חלקם מתוקים ואפילו חלפיניו וחריפים. ה'פלפל' הצהוב, שנראה כמו רביולי והרגיש כמו ארטישוק התברר כדלורית ! בכל מקרה, אלו היו ממולאים טובים מאוד, כבושים קלות וחמצמצים במידה. ארטישוק בודד במרכז הצלחת היה מצוין. שני סוגי לחם שהתלוו לפתיחה זו – כפרי עם הפתעות ולבן במרקם בגט-פוקצ'ה משודרג – התגלו כטובים, למרות שאת אחד מהם חממו לרמה של מוות קליני.

מלצרית חביבה וצעירה במיוחד, בררה עבורנו את כל הטעון בירור, והתנהגה בחברותיות מוחצנת. להמשך רצינו לבחון את אזור הגבינות. עשרות גבינות מוצגות לראווה בויטרינה, ואימצנו בחום את הצעתה של המלצרית לתת לשף הבית לברור עבורנו צלחת גבינות (65 ש"ח). לשולחן הגיעה צלחת גדולה עם יותר מעשר גבינות, במרקמים וטעמים שונים, שאילצו אותנו להתאמץ מאוד בכדי לרדת לעמקי טעמן. קיבלנו גבינות בקר, עיזים וכבשים, גבינות קשות, רכות וקשות למחצה, מתוקות, חריפות ונייטרליות. סך הכל מצאנו את עצמנו מרוצים מהעניין. שווה לציין גורגונזולה חריפה במיוחד, קממבר טובה ורכה ומוצרלה בופאלו עשירה, במרקם 'חבלים' מיוחד. כדי שלא נהיה צמאים, לקחנו סיידר ספרדי (יש דבר כזה), עם רמת אלכוהול נמוכה ומתיקות מעודנת, במחיר שווה לכל נפש (31 ש"ח). התפוחים בסיידר הורגשו היטב, ועל הדרך הרווחנו עוד אלטרנטיבה למבעבע אלכוהולי, נוח לאירוח חברים שאוהבים ללכת עם ולהרגיש בלי.

למרות שהרגשנו שאנחנו בלי זמן, דווקא היינו עם, אז אחרי הפסקת מים ארוכה, וספיגה מתמשכת של ריחות הגריל הגדול לידינו, החלטנו גם לבדוק את החלק הארי של המעדניה – נקניקיות. שתי נקניקיות שמנות הגיעו בליווי מאפה טרי. אחת היתה בסדר, ללא הפתעות, ואילו נקניקית הבקר היתה טעימה ושמנונית במידה, מתובלת כהלכה ומבוססת על בשר טוב. גם עשייתן על גריל פחמים אמיתי הוסיפה ניחוח שקשה לעמוד בפניו.

כאמור, חנוכה הוא חג של ניסים. בימים ההם פח שמן שלא היה אמור להספיק ליום אחד, הספיק לטיגון סופגניות לשמונה ימים. את הסיפור שזה היה שמן להדלקת המנורה המציאו כנראה מאוחר יותר. כולנו יודעים מה באמת מעניין את היהודים (בימים ההם ובזמן הזה). הנס שלנו היה, שבאותו פרק זמן, שמספיק בקושי לכריך בתל אביב (אחרי נסיעה, קללות וחניה), הספקנו ליהנות מישיבה נינוחה עם טעימות אורך ורוחב. המעדניה והקצביה של פיטר היא בהחלט אלטרנטיבה טובה לאיזור. כאמור, האפשרות לאכול במקום את המוצרים,  בעיקר אלו הדורשים הכנה על הגריל (אך לא רק), עושה מצב רוח טוב לקראת השבת.

ואחרי כל הסופגניות, אף מילה על קינוח.

פיטר הומל – מעדניה וקצביה

קניון דרורים