ה'וויבערס' מכפר הס / 'לפתן' בכפר הס

 גם לי, כמו לליברמן, אין שום דבר נגד העדה הפולנית. אני מאוד מעריך את פועלה ובטוח שאלמלא הגיעה, מישהו אחר היה צריך לשבת בחושך. לכן, אם מישהי נפגעה מהכותרת, אני מתנצל בפניה ובפני שאר העדות, שבטח נפגעות מזה שאני מתנצל רק בפני הפולניות. רק נשים ראינו שם, אז בשבוע שכזה, ה'וויבערס' התבקש ('נשים' בלי קונוטוציות, ביידיש בסיסית מבית אבא). עכשיו אחרי שניקינו את השולחן, אפשר להתחיל להעמיס אותו מהבופה העשיר של ארוחת הבוקר ב 'לפתן' בכפר הס. 

המקום הינו קודם כל מעדניה מצויינת, גם אם יקרה למדי. 'הגנבים' מכפס הס הגדרנו אותם השותף ואני, בשיחות סגורות, כאשר רק לשנינו היה ברור במי מדובר. ובכל זאת, כשלא יכולנו לנסוע רחוק, מצאנו את עצמנו יושבים אצלם, פעם אחר פעם, ונהנים מאוכל משובח, וממבט עורג אל עבר הויטרינה, המקררים, המאפים הטריים והאלכוהול. אז גנבים הם לא, רק כאלו שמעריכים את מה שהם מייצרים ומגישים. ואני אפילו לא באמת יודע אם הם פולנים או לא, וזה לא באמת ממש משנה, אבל כשקוראים למקום בשם 'לפתן', צריך להתכונן לגרוע מכל. אז התכוננו, והמצב לא היה גרוע כלל. בפעם זו, למרות קיומה באמצע השבוע (בימי שישי לא פשוט למצוא שם מקום), לקחנו מנה אחת מהבופה, וכדי להעשיר את קוראיו של הבלוג, הזמנו מנה אחת של הקרואסון המקומי, במילויים לא שגרתיים (44 ש"ח).

אתחיל דווקא בקרואסון. הוא היה טרי לכל הדעות, וממולא בשני שלבים – הראשון, כמו כל סנדוויץ' לבית הספר בביצה מקושקשת ופרוסות עגבניה (שכמו רוב העגבניות בעונה זו, לא ממש מלהיבות). השלב השני הבהיר למה הפולנים צריכים לשבת באור דווקא. גבינת פרמז'ן (אנחנו הרגשנו גם גאודה), שנמסה חלקית הודות לחמימות של החביתה, העניקה תחושה לחה של נשיקה צרפתית. הקרואסון עצמו לא היה זוכה בתחרות העלים, ולא מתיימר להיכנס להיכל הפינוקים של 'לה גטרי', אבל הוא היה טרי וטוב. הבופה העשיר של המקום, לא מאפשר לטעום את כולו, למרות שמאוד השתדלנו. להזכירכם, אנחנו רק בבופה ליחיד (56 ש"ח), אז לקחנו את הזמן (מעל שעתיים) והתחלנו בבדיקה. גבינת שמנת עם זיתים היתה להיט בראש, ומשהו כמו לבנה רכה עם שמן זית , היה טעים מאוד אף הוא. ריבועים חתוכים גס של גבינת בקר קשה נאכלה כמו גרעינים במשחק כדורגל. גבינות רכות נוספות, פשוטות יותר לא נוסו, כדי לא להתמלא יתר על המידה. שיני שום קונפי וזיתים שחורים מצומקים השתלבו יפה באווירה וכמוהם חתיכה קטנה של קיש בצל, עם בצק פריך שהתפורר מדי ומילוי טעים, שלא ממש התחבר אליו והחליט להיות עצמאי. ממרחים ביתיים של פסטו בזיליקום מצוין, ממרח עגבניות מיובשות ועוד ועוד. בנוסף היו כמובן פלפלים קלויים, חצילים קלוייים ואפילו פרוסות חצילים מטוגנים והכל טרי, נעים וטוב. למי שרוצה ממש להרגיש באירופה, יש גם פסטרמות שמונחות בצד, ובכלל נראה שבופה הבוקר מורכב באופן חופשי למדי, לפי מצב הרוח של אחראית הויטרינה, וטוב שכך, לפחות בשבילה. לחם מקומי, שנראה כמו בגט, אך טעים פי כמה, הגיע עם סלט טרי של מלפפון, עגבניה וגמבה, שנחתך עבורנו והיה גדול אפילו לשניים. אפילו עלי גפן ממולאים טעימים יש וסלט טונה (לא בדקנו) ובטח שכחתי או פספסתי צלוחיות נוספות שפשוט קצרה ידי מלהגיע.

מיץ תפוזים סחוט (14 ש"ח) היה מעולה, אך מי שעיניו בראשו, והן גם פתוחות בזמן הנסיעה לכפר הס, לא יכול שלא להבין זאת בטבעיות, לאור פרדסי הענק המקיפים את האיזור. האספרסו היה פחות מוצלח, ובנענע של התה היה זבוב, אבל הרי בלי קוריוזים, היינו משתעממים עד מוות, ובחושך כבר ישבנו. לסיכום, כפר הס יוסד ויושב ברובו על-ידי עולים מהעליות השנייה והשלישית ממרכז אירופה, שהפולנים (בתצורה כזו או אחרת, תלוי בכיבוש התקופתי) היו מרכיב מרכזי בהן. אינני יודע אם פולניות מנהלות את המקום, אבל דיוק מרכז אירופאי בהחלט מאפיין אותו. עוגות שמרים טובות במיוחד, קישים מעניינים, גבינות ונקניקים, וגם קפואים לקחת הביתה, לשבת. ואם כבר לשבת, חנות פרחים הצמודה למקום יכולה להשלים את הזר. שבת שלום.

'לפתן' מעדנייה ו'זרים' פרחייה

איפשהו בכפר הס