מוזר ככל שיהיה, קבענו לנו פגישה עסקית לצהריים בפתח תקווה. מדובר באזור תעשייה ותיק, שלמרות שמבני הייטק הולכים ומשתלטים עליו, עדיין מרגיש כמו איזור תעשיה כבדה, עם מסעדות פועלים, מוסכים וסביח אלוהי. את ה'סביח של אלי' היינו פוקדים מדי יום ביומו לפני כמה שנים, כאשר עבדנו בסביבה. אלי עדיין שם, בלי בדיחות מיותרות אבל עם חיוך גדול ומנה גדולה יותר. לפני שלוש שנים, בהמשך הרחוב של אלי, נפתחה מסעדה ובתוכה מבשלת בירה לצריכה עצמית. מאז הם כבר הספיקו לבקבק ולמכור, וטוב שכך. אנחנו החלטנו שאחרי ביקורות חיוביות מתמשכות, נגיע לבחינה אישית ומסודרת, ואפילו הבאנו איתנו חברים מבאר שבע בכדי לאזן.
הבוקר היה לח, אולם לקראת צהריים כבר נרגע הגשם. אנחנו הגענו מרעננה ולא מיפו, וכמובן ללא סוסים, אז היה קשה למצוא חניה ברחוב הראשי. הסתבר לנו, שיש הסדר חניה סודי של המקום עם מגרש הכורכר ממול, כך שיש אפשרות לחנות ללא בעיה וללא תשלום, אם רק תזכרו להחתים את כרטיס החניה ביציאה מהמפעל. ה'מפעל' עצמו מרווח, אך מלא באנשים לצהריים. דודי פח ענקיים במרכז המבשלה, בהם נחה לה הבירה על משכבה בשלום, מספקים את התחושה הראויה שהגעת הביתה.
העסקיות ב- JEM’S מבוססות על 42 ש"ח, אבל אין סיכוי שתעמדו במחיר הזה, ומיד תבינו. אני מגיע ראשון, ומכיוון שמצאתי את עצמי ממתין יותר מדי, לקחתי מרק כדי להתחמם (7 ש"ח). 'מרק היום' התבסס על חומוס. מרק עשיר וקטיפתי, במרקם של חומוס כתוש, מתובל בכמון, כורכום, עלי פטרוזיליה והרבה פלפל שחור.
בהחלט התחלה מבטיחה, שגם עוזרת לעבור את החורף בשלום. כאשר הבנתי שהשותף כבר קרוב, הזמנתי שתי עסקיות על בסיס נקניקיות (עוד 8 ש"ח לעסקית). מעבר לבירה, המקום ידוע בזכות נקניקיות טובות בייצור עצמי, ואנחנו, בפרפראזה על הפלסטינאים, לא מחמיצים אף הזדמנות להחמיץ נקניקיות בייצור עצמי. מנה אחת של "ג'מס" – מבוססת על אנטריקוט, כבש וכבד עוף והשניה, "דיאבלו", מבוססת על אנטריקוט וכבש בלבד, אך בתוספת חריפות נעימה במיוחד. הנקניקיות אכן טובות, עסיסיות, ללא שומן מיותר ומתובלות טוב. לכל מי שלא סובל מחריף, מומלץ מאוד ללכת על ה'דיאבלו'. מי שאפילו חריפות מינימלית עושה לו רע, שיבושם לו, ושיתרחק. השירות במקום, לפחות עד לשלב הקינוח היה מקצועי ומדויק, כולל הסברים מפורטים על הטעמים העתידיים להתגלגל על החך. תוספת אחת פוטטוס ושניה סלט ירוק לא היו מרגשות, אבל עמדו בסטנדרטים של ארוחה עסקית טובה. הפוטטוס היו פריכים, ללא הרבה שמן ומתובלים בכבדות. הסלט שהושתת על מגדל עלים ומספר עגבניות שרי, היה טרי, ועם רוטב ויניגרט חביב.
אי אפשר לשבת כאן כמובן ללא בירה, אז לקחנו פעמיים 'שליש' (תוספת 9 ש"ח במקום שתיה קלה). הראשונה היתה פילזנר (PILS), בירה לאגר בסגנון צ'כי, זהובה ובהירה, פרחונית ומרעננת כהגדרת המקום. וכשניה בחרנו בירת חיטה בסגנון בווארי, סמיכה, לא מסוננת ועם מרירות נמוכה, והבירה שלכל הדעות מתאימה ביותר לליווי נקניקיות. תשאלו כל אחד שחזר ממינכן לאחרונה (לא מהאולימפיאדה).
החבר'ה מבאר שבע הגיעו, והאיזון הקדוש נשמר. אחד הלך על שניצל, שהיה דק בעובי של דך נייר, ובגודל של מגש כנאפה והשני לקח תבשיל כדורי בשר וירקות. אכן, מעורר השראה. אני נרגעתי רק אחרי שנזכרתי שאני באיזור התעשייה של פתח תקווה, וזה כנראה מאוד מקובל. שניהם לא השאירו פירור בצלחת, כך שגם הם נהנו מאוד.
באמת שחשבנו לקחת קינוח, אבל ויתרנו אחרי דרמה קצרה. הבאר-שבעי שלנו רצה תה. חורף, נכון? מתי בפעם האחרונה, בקשה קטנה לתה פתחה כזו תיבת פנדורה (למעט במערכון המפורסם של הגשש החיוור)? "אין תה", נאמר לנו בחדות, "יש אספרסו או אמריקנו". טוב, בסדר, לא צריך להתעצבן. ניקח שני אספרסו קצר ואחד ארוך (הבאר-שבעי השני). המלצר הגיע בזריזות, ומעבר לשלושה ספלי קפה, היתה לו על המגש כוס גבוהה, עם עלי נענע ומים שהעלו אדים. "כזה אני רוצה", אמר האורח שלנו, "זה מספיק לי בתור תה". "הא…", אמר המלצר, "זה לא למכירה. זה לבעלים" וניסה להתחמק. תגובתנו הזועמת על ליקוי המאורות בתפיסת שירות הלקוחות, לא נותרה ללא מענה, ולאחר מספר דקות הגיעה אלינו כוס גבוהה, מלאה עלים ומים חמים, תוך הדגשה ברורה שמדובר באירוע חד פעמי, כדי שלא נתרגל.
אם נכיל את האירוע האחרון ("איפוק זה כח"), אפשר לומר שמדובר באחת העסקיות השוות ביותר בין לאורך הירקון. נקניקיות ביתיות טובות, עם בירה ביתית מצוינת ואווירה טובה. בימי ראשון יש אפילו הופעות חיות, וישיבה על הבר יכולה להיות נחמדה אם אתם בעיקר באים לשתות. איזה מזל שיואל לא התייאש ונשאר על הגבעה?
JEM’S Beer Factory, אפילו כשר
מגשימים 15, קרית מטלון, פתח לתקווה
שישי קולינרי 